25 באוקטובר 2012

ביצירה הזאת, של האמן השוויצרי וינסנט קהלר, אפשר לראות איך עץ תמים למראה שאפשר לראות בכל יער הופך לקרשים. היצירה עשויה כמובן מפוליסטירן.

למי שתהה מאין מגיע העץ לכל רהיטי איקאה הנפלאים שממלאים את בתינו – אז בשום פנים ואופן לא מקרשים איכותיים כמו אלה. החלל שבין הקרשים הופך לנסורת, שבערבוב עם דבק אפוקסי הופכת למין מקשה דוחה שממנה הרשת השוודית הפופולרית מרכיבה את רהיטיה. האנלוגיה היחידה שניתן להשליך על התהליך היא שאיקאה מייצרת את הנקניקיות של עולם הרהיטים.

22 באוקטובר 2012

הסרטון שכאן מתאר את נסיונה של קבוצת מהנדסים מאוניברסיטת מרילנד לזכות בפרס סיקורסקי לטיסה במסוק שמונע בכוח האדם בלבד. החוקים הם – 60 שניות של טיסה, להגיע לגובה של 10 רגל, ולא להתרחק יותר מ-10 מטר מנקודת ההתחלה. הפתרון האינטואטיבי שעלה בראשי מבוסס על משחק המחשב המפורסם Ugh! בו הגעתי לרמות מקצוענות מרשימות בשלהי שנות התשעים:

כפי שתוכלו לראות בסרט, המציאות מערימה קשיים בלתי צפוים. הפתרון הנראה לעין הוא לבנות מסוק בגודל מגרש כדורסל בו סטודנט רזה אך בעל מוטיבציה מדווש במרץ אל עבר השיא העולמי. נראה שזה הולך להצליח להם אך כנהוג להגיד בפוסטים מסוג זה – המדענים טוענים כי ייקח עוד זמן עד שנזכה לראות את פירות המחקר בחיי היום יום שלנו.

17 באוקטובר 2012

גוגל פרסמו השבוע אתר שמציג גלרית תמונות משלל מרכזי המידע שלהם ברחבי העולם. מעבר למורכבות של המפעל העצום הזה, שכוללת אלפי אנשים, מים לקירור השרתים ממפרץ פינלנד, וכמות כבלים שאפשר לסרוג ממנה סוודר לירח, כל אחד מאיתנו יכול לדמיין את כל הסודות הכי פרטיים מתיבת הג'ימייל שלו שוכן לבטחה מאחורי אחת משורות הנורות המנצנצנות שאפשר לראות כאן. כמו גם כל עמוד אינטרנט שהוא אי פעם ביקר בו, ככל הנראה.

ניסיתי לחשוב על איך אפשר בכלל לתאר את כמות המידע שגוגל שומרת, ונתקלתי במאמר הזה שעוסק בשאלה – מה המספר הכי גדול שהמוח האנושי מסוגל לתפוש? לאחר קריאה אני חושב שאצלי זה לא יותר מכמה אלפים, ולכן אחסוך מכם השוואות המבוססת על מגדלי אמפייר-סטייטס-בילדינג עשוים מגרגרי אורז. אסכם בציטוט של הפיזיקאי ריצ'רד פיינמן שנכתב כתגובה למאמר המקושר:

"ישנם 11^10 כוכבים בגלקסיה. פעם זה היה מספר ענק. אבל זה רק מאה מיליארד. זה פחות מהגרעון הלאומי של ארה"ב. נהגנו לקרוא להם 'מספרים אסטרונומיים', כעת אנחנו צריכים לקרוא להם 'מספרים כלכליים'".

13 באוקטובר 2012

מאוד מעניינים אותי שירותים ואמצעים טכנולוגיים שאוספים מידע על דברים שאני עושה באופן שוטף בחיים בלי שאני אצטרך לטרוח להפעיל אותם. יומנים אוטומטיים כאלה, כמו למשל last.fm בו אני משתמש כבר מ-2004, נותנים לנו ללמוד על עצמנו כל מיני דברים סטטיסטיים מעניינים. המעצב ניקולס פלטרון מקפיד להוציא כל שנה חוברת עם נתונים שאמנם אסף באופן ידני, אבל ממחישה כמה מעניין זה יכול להיות.

המצאה חדשה בה נתקלתי לאחרונה היא המצלמה הזאת, Autographer. עונדים אותה על הצוואר, ובעזרת שישה חיישנים שונים (מיקום, אור, תאוצה, כיוון, טמפרטורה, אינפרא-אדום) היא מחליטה בעצמה מתי הגיע הזמן לצלם תמונה חדשה. לא צריכים לעשות כלום בשביל שזה יקרה. בערב חוזרים הביתה, פורקים את המצלמה ורואים מה עשינו באותו היום. פחות מעניין אם יושבים כל היום מול המחשב, אבל יכול להיות די שימושי אם טיילנו בחוץ. נראה לי שזה רחוק מלהיות תחליף למצלמה רגילה, אבל אמצעי מעניין לתיעוד אוטומטי.

11 באוקטובר 2012

צילומים של סיפון מעבורת החלל אנדבור לפני שכובתה בפעם האחרונה.

10 באוקטובר 2012

לפני עשר שנים שמעתי מוסיקה בווקמן. היה קשה להביא איתי את לכל מקום את כל אוסף המוסיקה שלי ולכן הסתפקתי באותם 40 שירים כל הזמן. מאז היו לי מינידיסק (250 שירים), ואז אייפוד (3000) ולאט לאט התקדמתי לכיוון הגביע הקדוש – שכל המוסיקה בעולם תהיה בהישג ידי כל הזמן. נראה לי שהיום הגעתי לשם.

התקנתי את דיזר, שזה כמו ספוטיפיי, רק שזה עובד בישראל בלי טריקים מפוקפקים. יש שם את כל המוסיקה שאני מכיר כולל דברים מאוד נידחים. הנה הפרופיל שלי.

זה עוד לא מעוצב טוב כמו ספוטיפיי אבל זה עובד מצוין, והיום הם גייסו 130 מיליון דולר אז אני מניח שהם יוכלו לשים כמה שקלים בצד על מעצב. אעדכן בקרוב האם אני מתכנן לשלם להם 10 יורו לחודש בשביל כל זה.

09 באוקטובר 2012

מיצג מעניין שהותקן לאחרונה במרכז האומנויות ברביקן שבלונדון – חדר שיורד בו גשם כל הזמן, חוץ מאיפה שעומדים אנשים. יש מצלמות תלת-מימד שמזהות איפה עומדים המבקרים במיצג, והגשם פשוט לא יורד שם.

הפחד של המין האנושי מקצת מים מגיע לשיאים חדשים.

06 באוקטובר 2012

חבר שפגשתי באחד מטיולי שיפץ מצלמה משנות ה-40 של המאה הקודמת. אפשר לראות קצת תמונות מהתהליך בפוסט בבלוג שלו, ואני אעדכן כשיעלה את התמונות הראשונות שצילם איתה.

06 באוקטובר 2012
06 באוקטובר 2012

אחד הטקסים הדתיים המשמעותיים בהם נכחתי בילדותי היה כשבן-דוד שלי היה נושף עד כדי היפרונטילציה בתוך הקסטות של הנינטנדו בכדי לגרום למשחקים כושלים לעבוד.

מחקר שנערך לאחרונה מראה שלמעשה, לטווח הארוך, הנשיפה הזו היא אמונה טפלה שעושה רק נזק. אני בהלם.